הקיום והמיתוס, ההכרה החכמה וסגולותיה

נבדל ספר משלי משאר ספרי המקרא בכך שמטרתו המפורשת היא:

"לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה לקחת מוסר השכל…" (א, ב-ג)

העצות הפרקטיות של שלמה המלך (ושאר הכותבים המעורבים בספר משלי) מלווים את החכמה של עם ישראל מראשית ימי מלכותו, מאז המאה ה-10 לפני הספירה ועד ימינו אלה. מה יש בחכמה הזאת שאנו רוחשים לה כבוד כה עמוק? מה אנו יכולים ללמוד על טבע האדם בכלל ועל החברה הישראלית בעת ההיא בפרט מהמשלים המובעים בספר? מדוע נזקק הממסד לכל כך הרבה אמרי בינה?

קריאה מדוקדקת וממוקדת מגלה עולם שטוף יצרים ומזימות. פתח רש"י את פירושו לספר משלי: "כל דבריו דוגמות ומשלים. משל תורה – באישה טובה, ומשל העבודה הזרה – באישה זונה." וזו האחרונה, מפתה ברחובות ובבתי התענוגות. אז מה אנו למדים על התנהגותו של עם ישראל בתקופת בית ראשון? האם רק דמות אלגורית היא הזונה או שחיי העם בתקופתו של שלמה ידעו גם זימה והלכו בדרכי התועבה?

כמו בספר קהלת גם בספר משלי אנו מגלים מעורבות גדולה של הכותב בחיי החברה. ניכר שהמחבר בתוך עמו יושב, ומפני שכך, מכיר הוא את לבטיו ויצריו, היסוסיו, משאלותיו וחכמותיו של עמו לפני ולפנים. כמובן שנערוך השוואה עניינית בין קהלת למשלי ונראה במה הם דומים, שונים ומשלימים. כמו כן נראה את המשותף בין חכמת העת הקדומה (יון, מצרים וכו') לחכמת שלמה – ובפרט נשים לב להבדל העקרוני.

ואולי לא רק להם הוא מתכוון – אלא גם לעצמו, כמי שלא עמד בפיתוי ולקח לו אלף נשים, רכש עבדים ושפחות, נטע פרדסים וכרמים ברחבי הממלכה כדי להגדיל את הונו, בנה בתים, גנים וארמונות, סבב בשווקים, הרבה לאכול ולשתות ולקנות סוסים מעבר לצרכיו, ייבא רהיטים תכשיטים ואוצרות ממרחקים, כולל ידע פרקטי והגות… וכלל לא חס על עמו המעלה אל פקידיו מס כבד, לפעמים אף כבד מנשוא.

שימו לב למגוון הטיפוסים המופיעים בספר משלי: חכם, נבון, ערום, משכיל, פתי, כסיל, אויל, לץ, נדיב, נבל, חרוץ, עצלן, אשת חן, סוטה, אשת חיל… על כל הגלריה הזאת ועוד – נדבר נעמיק ונרחיב.

מיכאל אדם - כתיבה, שירה והגות - נייד: 0545714195 לאתר האימון והטיפול בנל"פ ובדמיון מודרך לחצו כאן. 
לאתר הגלריה לחצו כאן
לאתר פודקאסט – שירה ומשוררים, לחצו כאן