מהי השפה הספרותית?

מהי ייחודה של לשון השירה?

מנחה:

מיכאל אדם

האם גם אמנויות אחרות (כמו ציור ופיסול) "מדברות" ואפשר לזהות את הפואטיקה שלהן?

מהי הפואטיקה של המעשה היום יומי? ואיך זה קשור לרומן יאקובסון, ששאל: מה הופך מבע לשוני ליצירת אמנות? גם יאקובסון עצמו היה ער לעובדה כי ניתן לעשות שימוש רחב יותר במונח פואטיקה ולא להגביל אותו לתחום הספרות בלבד. למשל, התנהגות פואטית.

הגדרת הפואטיקה כאוסף התחבולות האמנותיות ביצירה מתמקדת בפונקציה הפואטית של השדר. פונקציה זו היא אחת מבין שש הפונקציות המכוננות, לדעת יאקובסון, את מנגנון הקומוניקציה (חמש הפונקציות האחרות הן: הפונקציה האמוטיבית של המוען, הפונקציה הקונַטיבית של הנמען, הפונקציה הרפרנציאלית, הפונקציה הפָאטית [צינור המבע], הפונקציה המטא-לשונית).

הפונקציה הפואטית מצטיינת ברפרנציה עצמית. היא מבליטה את השדר כשדר: צורתו, צבעיו, מבנהו וכדומה. היא מדגישה את תכונותיו המבניות של השדר, שאינן מתייחסות לתכלית כלשהי, אלא אל עצמן, אל סגוליותן האסתטית (ע"ע רפלקסיביות). הפואטיקה, כאמור, היא "אותו חלק של הבלשנות, החוקר את הפונקציה הפואטית ביחס ל'שאר הפונקציות של הלשון'" (יאקובסון, 1986: 146), ומה שמאפיין את הפונקציה הפואטית הוא התמקדותה בעצמה ובאופי הרב-משמעי של השדר (ע"ע פוליסמיות). ע

ם זאת ברור כי גם על-פי תפיסה זו, הפואטיקה מצייתת לחוקים הסטרוקטורליים הכלליים של הבלשנות. החופש היחסי, הכרוך בריבוי המשמעות של השפה, מתאפשר רק במסגרת החוקיות הכללית (ע"ע נשגב/יפה).

בגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית הפואטיקה הופכת למונח פתוח המציין רב-משמעיות וריבוי מוקצן. ריבוי זה אינו מוגבל עוד לפונקציה הפואטית של השדר, אלא חל על כל סוג של כתיבה במובן הדרידיאני (Écriture). הכתיבה מתאפיינת בגלישה מתמדת של המרכיבים האסתטיים (קרי המסמנים) לכל שטח אפשרי של המבע. כלומר הפואטיקה איננה עוד רק תכונה המבדילה בין הלשון הפואטית לבין לשונות אחרות, כי אם התכונה הבסיסית של ה"כתיבה" כהליך המייצר ערכים ומשמעויות נזילות.

הקורס בימי חמישי, בשעה 18:00

מיכאל אדם - כתיבה, שירה והגות - נייד: 0545714195 לאתר האימון והטיפול בנל"פ ובדמיון מודרך לחצו כאן. 
לאתר הגלריה לחצו כאן
לאתר פודקאסט – שירה ומשוררים, לחצו כאן